פסק-דין בתיק תא"מ 7-08-11

ביום 21.1.11 ארעה תאונת דרכים בכניסה לפארק בריטניה. לטענת התובעת, שהיא המבטחת של רכב מס' רישוי 38-163-61 (להלן: "הרכב"), התאונה נגרמה באשמתו של הנתבע אשר יצא לעקיפה של האוטובוס, שנסע אחרי הרכב, והרכב עצמו כאשר הרכב מבצע פניה לתוך פארק בריטניה וכתוצאה מכך פגע בדופן שמאל של הרכב.

הנתבע טוען כי הוא נסע אחרי הרכב (ללא שהיה ביניהם אוטובוס). הוא ניסה לעקוף את הרכב במקום שבו מותרת עקיפה אך בשלב זה לפתע וללא אזהרה החליט הנהג ברכב לפנות שמאלה. כתוצאה מהתנהגות רשלנית זו של הנהג ברכב התובעת אירעה התאונה. הנתבע הגיש תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו לרכבו.

העידו בפני הנהג ברכב, אשתו וכן עד ניטרלי, שראה את התאונה, מצד התובעת והנתבע.

הנהג ברכב חזר על טענות התובעת באשר לאופן התאונה.

לדבריו, מדובר בכניסה מסודרת לפארק כאשר יש נתיב שמיועד לכניסה לפארק הוא היה בנתיב זה וביקש לפנות שמאלה לפארק. בשלב זה הגיע הנתבע, שעקף אוטובוס שנסע בין הרכב לבין רכבו של הנתבע, ופגע ברכב.  ב"כ הנתבע הראה לנהג תמונות של כניסה לפארק בהם נראה כי אין מסלול שמיועד לפניה  לפארק אך הנהג הבהיר שהוא לא מזהה את התמונות ככאלה שצולמו  במקום בו אירעה התאונה.

אשת הנהג העיד אף היא על אופן אירוע התאונה כמו שהעיד הנהג. גם היא לא זיהתה בתמונות שהוצגו לה את מקום התאונה. לדבריה, מדובר בתאונה שאירעה במקום שאין בו ירידות או עליות דרסטיות אך אין מדובר בכביש ישר.

העד הנוסף מטעם התובעת היה עד ראיה לתאונה. הוא העיד כי שם לב לנהיגה מסוכנת של הנתבע אשר עקף לפני כן את רכבו בפס לבן. לדבריו, התאונה אירעה במקום שבו יש ירידה מכיוון הנסיעה שממנו הוא הגיע. הוא היה בתחילת הירידה לכן ראה את התאונה בדיוק בהתרחשותה. העד תיאר כי הנהג ברכב נכנס לנתיב הפניה שמאלה כשהוא מאותת. אחריו נסע אוטובוס ולאחר מכן הנתבע. הנהג ברכב התחיל את הפניה שמאלה ואז הנתבע עקף את האוטובוס ואת הרכב ופגע בו בנתיב הנגדי.

הנתבע עצמו העיד כי הוא צילם את התמונות שהוצגו לעדים האחרים כשבוע - שבועיים לאחר התאונה. לדבריו, היה אוטובוס בכביש ואולם האוטובוס נסע לפני הרכב. אחרי האוטובוס נסע הרכב ואחריו הנתבע. לדבריו, הם הגיעו למקום שבו הכביש מסומן בקו מקווקוו ואז התחיל לעקוף את הרכב, שנהגו לא אותת. כשהוא היה מקביל לרכב הנהג  הרכב פנה שמאלה ופגע בו. לדבריו, אין במקום נתיב שמיועד לפניה שמאלה לפארק.

לאחר עיון בטענות הצדדים, בעדויות ובתמונות הנזק באתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה ולדחות את התביעה שכנגד, ואלה נימוקי:

ראשית, התובעת המציאה עדות של עד ניטרלי שעדותו היתה אמינה ושאין לו כל אינטרס בתוצאות ההליך. עד זה תמך תמיכה מלאה בגירסת התובעת כאשר הוא מתאר את אירוע התאונה  בדיוק כפי שתיארו הנהג ברכב. מדובר לפי עדותו בנתבע שניסה לעקוף את האוטובוס והרכב בבת אחת לאחר שהנהג ברכב כבר אותת וביקש לפנות לפארק מתוך הנתיב המיועד לכך.

שנית,  אופן הנזקים ב- 2 כלי הרכב מתיישב יותר עם גירסת התובעת לגבי אופן אירוע התאונה שכן אם התאונה היתה מתרחשת כפי שטוען הנתבע הנזק ברכב התובעת היה אמור להיות באיזור הפנס הקידמי שמאלי שכן אם כלי הרכב היו מקבילים, כפי שטען הנתבע, והנהג ברכב סוטה לעבר הרכב שמשמאלו, הוא אמור לפגוע בו עם בפנס שמאל. מתמונות הנזק ניתן לראות שהמכה אינה בפנס שמאל.

שלישית, הנתבע שטוען שנגרמו לו נזקים לא קטנים בתאונה לא הגיש תביעה בקשר לתאונה אלא רק לאחר שהוגשה  נגדו תביעה. נימוקי הנתבע להצדיק זאת (חוסר כסף) לא נשמעים הגיוניים מה עוד שלא הוסבר כיצד פתאום כאשר מוגשת נגדו תביעה הוא יכול להגיש את התביעה הנגדית.

רביעית, הנתבע  עצמו העיד שיתכן שיש כניסות נוספות לפארק מלבד הכניסה שהוא צילם. לפיכך אין ללמוד מהתמונות שהוא הציג ואשר כאמור ככל הנראה לא צולמו על ידו, כדי להוכיח דבר לגבי מקום התאונה וצורת הכביש שם. באשר לתמונות, התמונות שצירף הנתבע לא צולמו על ידו שכן הוא נראה לפחות באחת מהן ומי שצילם את התמונות לא הובא להעיד. לא ברור כלל שהתמונות צולמו במקום שבו אירעה התאונה ויתכן שהם צולמו בכניסה אחרת לפארק.

התוצאה היא איפוא שאני מקבל את התביעה ודוחה את התביעה שכנגד. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 18,654 ש"ח וכן את הוצאות האגרה והעדים וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום,  ב' ניסן תשע"ב, 25 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: